כרוניקה של מכונת תפירהאנשים התחילו לתפור כבר בעידן הקרח האחרון. לממצא הזה ארכיאולוגים הגיעו כשמצאו מחטים עשויים מעצם ששימשו לתפירת עורות ופרוות בזמנו. מאוחר יותר, במאה השלישית לפנה"ס נמצאו מחטי תפירה מברזל בגרמניה ויותר מאוחר, ארכיאולוגים סינים גילו מערכת תפירה שלמה הכוללת גם אצבעון בקבר של עובד ציבור זוטר מתקופת שושלת האן. מכונת תפירה-ההתחלההפטנט הראשון שאי פעם נרשם למכונת תפירה היה שייך לתומאס סיינט ב1790. לעומת זאת, רבים הטילו ספק אם הוא אי פעם ייצר את המכונה, שכן שנים לאחר כך, כאשר ניסו לייצר מכונת תפירה על פי הרישומים של סיינט, לא הצליחו לגרום לה לפעול כיאות ללא שינויים רציניים בתכניות.
מכונת תך שרשרת עבדה אומנם באופן סביר, אך היא היתה רחוקה מלהיות מושלמת. התפר היה נפרם בקלות רבה מדי ולא היה ממש מסודר, מה שדרש פתרונות והביא להמצאות נוספות. מכונת תפירה-הבשורה החדשההבשורה למכונות התפירה הקיימות בימינו אנו, הומצאה באמריקה ב1834 על ידי וולטר האנט. מכונת התפירה שלו השתמשה בתך לוקסטיץ' בו החוט העליון משתלב לתוך סליל החוטים. מכונת תפירה זו היתה מאוד מורכבת בהשוואה למכונות קודמות בגלל הצורך בשני חוטים. האנט לא רשם את המכונה בעת ההמצאה כפטנט ומאוחר יותר לא הורשה לעשות זאת, מאחר ונטש את המיזם קודם לכן.
אייזיק מריט סינגר, מכונאי אמריקני ואוהד תאטרון מושבע, מצא ב1851 מכונת תפירה ישנה. בהיותו משוכנע שהוא יכול ליצור מכונה טובה יותר, הוא בנה את האבטיפוס שלו בפחות משבועיים. הדגם שלו לא היה ממש מקורי והוא אף נתבע על ידי אליאס האו על הפרת זכויות היוצרים של הפטנט שלו, מה שזיכה אותו בתמלוגים על כל מכונת תפירה שנמכרה בארצות הברית. מכונת תפירה לקהל הרחבשיווק מכונות תפירה לאינדיוידואלים התחיל רק ב1889, והעניק לנשים את האמצעים ליצירת בגדים עבור המשפחות שלהן מבלי התפירה הידנית עתירת העבודה. זהו למעשה המכשיר המכני הראשון שהוכנס לשימוש בייתי. מכונת תפירה לשימוש ביתי מיוצרת לביצוע פעולות רבות החל מתפירת קווים ישרים או מזוגזגים וייצור תפרי לולאות לכפתורים ועד תפירת כפתורים לתוך הבגד. כיום מכונת תפירה בייתית מצויה כמעט בכל בית אב בעולם כולו, בין אם למטרות תיקונים קטנים, תחביב או אצל שוחרי אופנה המעצבים בעצמם את הבגדים שלהם.
|
